למה אנו מכניסים את החיממים שלנו לבדיקות קשות
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות יכולות לעלות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד בתוך דקות ספורות.
על גבי פרטי המכשיר ניתן לראות את הסימן “IP65”. זה אומר בעצם שהמעטפת החיצונית שומרת על המכשיר מפני אבק וטיפות מים. אך הבעיה היא שהלחות היא דבר סבלני – היא לא רק טופחת על המכשיר, אלא חודרת לתוכו דרך הסדקים הקטנים ביותר.
לכן אנו לא סומכים רק על התקווה שהכל יהיה בסדר. אנו מעבירים כל מנורה אינפרא-אדומה לבדיקות של חשיפה לחום וללחות. זו בעצם סוג של “חדר עינויים” עבור המכשירים.
המאבק נגד הלחות
אדי המים הם דבר ערמומי – הם חודרים לתוך המכשיר ונשארים על החיבורים החשמליים ועל החלקים העשויים קוורץ. אם זה קורה, יש סיכוי להתכה של החומרים, או גרוע יותר – להופעת זרמים חשמליים במקומות שבהם הם לא אמורים להופיע.
כדי למנוע זאת, אנו שם את המכשירים בחדרים עם לחות גבוהה, ומעלים את הטמפרטורה. כך אנו מדמים שנים של חשיפה לאדים בזמן קצר ביותר. אם החיבורים חלשים או שהחומרים שמשמשים לחיבור לא עמידים, אנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו, ולא בתקרה של הלקוח שלנו.
ההלם התרמי
יש עוד בעיה: הלם תרמי.
מנורות אינפרא-אדומות נהיות חמות מאוד בתוך שניות. הזכוכית מתרחבת במהירות, אך המעטפת שמסביב לה נשארת קרה יחסית. זה יוצר לחץ גדול על החיבורים. אם אחד החיבורים נשבר, הלחות תגיע לזכוכית החמה… ואז הזכוכית עלולה להישבר, או שהחוטים החשמליים עלולים להישרף מוקדם מדי.
אנו מבצעים בדיקות חוזרות ונשנות כדי לוודא שהמכשירים יכולים לעמוד בלחץ הזה בלי להישבר.
מציאת האיזון הנכון
אפשר לחשוב, “למה לא פשוט לאטום את כל המכשיר?”
אך אם נעשה זאת, נכלא את החום בתוך המכשיר. החלקים האלקטרוניים עלולים להישרף. זו בעיה של איזון – עלינו לשמור על החיבורים סגורים מספיק כדי למנוע את האדים, אך גם לאפשר לחום לצאת החוצה.
כל עוד החיבורים עומדים בדרישות, המכשיר יכול לעבוד כראוי. אין קצרים, אין בעיות – רק חום.